מטוס מדגם A320, של חברת TAP, הצטרף לתהליך ILS למסלול 06 בפראג. המטוס הגיע מדרום מערב, הנמיך לגובה 4,000 והיה אמור לשמור את הגובה הזה עד ה-FAP הממוקם ב-D8.8. כאשר המטוס היה כ-17 מייל מהמסלול, מבלי לעצור בגובה 4,000 רגל הוא המשיך בהנמכה, בשיעור גבוה של כ-3,000 רגל לדקה ומהירות גבוהה עד גובה 2,425 רגל (לפי ADS-B). הצוות קיבל שתי התראות גובה נמוך מהפקח ובמקביל קיבל התראת EGPWS, בעקבותיה ביצע תמרון היחלצות, טיפס לגובה 5,200 רגל, התארגן לגישה נוספת ממנה נחת בשלום. התקרית הוגדרה כחמורה והיא נחקרת על ידי רשות החקירה של צ'כיה.

מה יכול היה להביא את המטוס להנמכה כזו? בתהליך ILS06 בפראג, יש לשמור גובה 4,000 עד ירוט ה-GS וזה גם הגובה להליכה סביב, כך שאין סיבה נראית לעין לכיול גובה נמוך יותר (להבדיל מגישת RNP בה יש להוריד גובה למינימה כדי לאפשר הנמכה). האם יתכן שתפסו אונת GS שגויה? ככל הנראה שלא. מתברר שאין דבר כזה אונת GS מתחת לאונה הראשית הנמצאת בזווית של 3 מעלות, אלא רק אונות גבוהות יותר, בהפרשים של 3 מעלות זו מזו. גם במקרים אלה, יש שני סוגים של אנטנות GS. יש כאלה שבהן האונות הנוספות נותנות הוראות דומות לאונה הראשית ויש כאלה שנותנות הוראות הפוכות. לצוות המטיס אין דרך לדעת איזה סוג של אנטנה נמצא מולו וזה גם לא משנה, בכל מקרה מטרתנו לתפוס את האונה הראשית, אנחנו צריכים להיות חשדניים וזהירים.

ככל הנראה מדובר על טעות מפסקים כלשהי, או טעות הטסה, שלצוות לקח זמן ארוך מדי לזהות. לשם כך יש EFPM (Effective Flight Path Monitoring) המחייב את שני אנשי הצוות להיות בתמונה בכל שניה לאן המטוס טס והאם זה הכוון הנכון. נמתין לתוצאות החקירה.

לצורך העשרת הידע מצורף מאמר של חברת Airbus מתוך Safety First, עלון הבטיחות של היצרן.