האי St Helena, בדרום האוקיינוס האטלנטי, הינו אחד המקומות המבודדים בעולם. הוא חלק מטריטוריה בריטית הכוללת גם את Ascension ואת Tristan da Cunha. מדובר באי בשטח 47 מייל רבועים בלבד, עם אוכלוסייה של בגודל של בניין מגורים בהונג קונג, 4,400 תושבים. האי מרוחק 1,200 מייל מאפריקה ו-1,800 מייל מאסיה. בעבר הגישה אליו הייתה רק באוניות, אולם השלטונות החליטו לפני מספר שנים לבנות שדה תעופה. השדה נחנך לפני עשור. עקב תוואי השטח באי היה מקום מוגבל לבנות אותו. הוא נבנה על שטח שנחצב בהר, בגובה 1,017 רגל והוא כולל מסלול באורך 1,950 מטר, עשוי בטון. עקב התנאים הטופוגרפיים נושבות באזור רוחות חזקות, לעיתים כאלה שמתרוממות לאורך הצוקים מהים. הרוחות גורמות למשבי רוח חזקים, חיתחות וגזירות רוח. השדה הקרוב ביותר לאי הוא Wideawake Airfield הממוקם במרחק 807 מייל, באי Ascension. הבעיה הינה כי מדובר בשדה צבאי, הנמצא בשימוש RAF ובעת האחרונה גם על ידי צבא ארה"ב, מה שמקשה על מתן שירותי קרקע או קבלה של מטוסים לנחיתה. כל מה שנכתב בקצרה כאן מביא לאתגר מבצעי משמעותי. מטוסים עלולים להגיע לאי, תמיד ב-EDTO, להיקלע לרוחות משביות וגזירות רוח ולמצוא את עצמם בדילמה, האם להיכנס לגישה נוספת ועוד אחת ועוד אחת או לסטות לשדה משנה במרחק שעתיים טיסה מעל הים, שגם שם אולי החיים לא הכי קלים, אם בכלל יתנו להם לנחות שם.

רשות החקירה של אנגליה AAIB פתחה בחקירה, כאשר הגיע אליהם דיווח על מטוס E190, שהגיע לנחיתה באי, ביצע שתי הליכות סביב עקב תנאי הרוח ונחת מהגישה השלישית. במהלך החקירה הגיע לידיעתם מקרה בו מטוס ביצע 4 הליכות סביב ונחת מהגישה החמישית. המטוס שהיה מעורב באירוע השני היה אמור להמריא באותו יום לטיסה נוספת, אבל עיכב את המראתו יומיים עקב הרוחות.

אני לא מתכוון להיכנס לכל הנושאים אליהם מתייחסת החקירה, מה שאני מבקש להציף זו דילמה מבצעית שמפעילים וצוותים עלולים להיקלע אליה. באופן עקרוני בכל מצב לצוות צריכה להיות תוכנית חלופית. לא נכון להיכנס לגישה שאי אפשר ללכת סביב ממנה ולא נכון להגיע לשדה שאין לו תחליף, אלא אם הוא כבר שדה המשנה המהווה תחליף ליעד. סיטואציה של שדה מבודד, עלולה להביא צוותים להיכנס לנחיתה בתנאים מסוכנים, רק בכדי להימנע מהצורך לטוס לשדה אחר מרוחק.

נקודה אחרת, העולה מדי פעם הינה כמה פעמים אפשר ללכת סביב ועדיין להמשיך ולנסות לנחות באותו שדה. לכך יש אספקטים מנטליים על הצוות וגם על הנוסעים. הליכה סביב היא אירוע טראומטי לנוסעים, שתיים או שלוש על אחת כמה וכמה. הנוסעים בטוחים שהם עומדים למות. מצד שני, לעיתים הם יעדיפו לנחות ביעד. פחד לחוד ורצונות לחוד. הצוות, לעומת זאת, עלול להיכנס לאמביציה וגם הוא לא תמיד רוצה ללכת לשדה משנה, על כל המורכבות. אז עוד ניסיון ואז כבר יש פחות דלק ולפעמים מגיעים למצב בו לנחות זה מסוכן אבל לנסות לטוס לשדה אחר גם כן מסוכן, אם בכלל אפשרי. אין לזה פתרון "בצפר" וגם אם היה לי, לא הייתי כותב אותו כאן, כי זו לא סמכותי.

לסיכום. כדאי להכיר את הדילמות הללו ולנסות לפחות לנטרל אותן ולקבל החלטות מקצועיות תוך שמירה על רמת בטיחות נאותה.