מטוס מדגם B738, של חברת Malta, היה בהנמכה מצפון לכיוון ברצלונה. בחציית גובה 25,000 רגל לערך התקבלה התרעת גובה קבינה. הצוות חבש מסכות, הפיל את המסכות של הנוסעים וביצע הנמכת חירום. עקב גובה הרי הפירנאים הבקר הגביל אותם בתחילה לגובה 16,000 רגל ולאחר מכן המשיכו לגובה 10,000 ולנחיתה ביעד.

מעקב אחרי הטיסה באתר Flightradar24 מראה שהמטוס עצר בגובה 13,000 רגל ולא 16,000 כפי שנכתב במאמר. הם טסו בגובה זה 3 דקות בסך הכול. GRID MORA באותו אזור הוא 12,700. לחברת אל-על ולחברות אחרות יש נהלי OXY המפרטים מה צריך לעשות, לאיזה כיוון ולאיזה גובה ראשוני להנמיך באזורים בהם פני השטח גבוהים. זה לא אמור לכסות וזה לא מכסה את כל הנקודות על הגלובוס בהם יש הרים. זה שאין נוהל OXY על המפה, לא משחרר את הצוות מחובתו לוודא מה גובה פני השטח ולתאם עם הבקר את הגובה להנמכה.

לגבי התקלה. לא הייתי בתא, אבל לפי התיאור לא הייתה כנראה בריחת דיחוס מהירה, שכן המסכות של הנוסעים לא נפלו אוטומטית אלא שוחררו ידנית על ידי הצוות. מה שיכול להיות הוא תקלה שבה הקבינה ברחה בהדרגה. במהלך הנמכה, בכוח מנוע נמוך, מערכת ה-BLEED של מנועי CFM56 לוקחת אוויר מדרגה 9, מה שנקרא High Stage. למרות השם, הלחץ הפניאומטי המופק מדרגה זו נמוך מאשר מדרגה 5 (Low Stage). אם יש מצב בו המטוס לא אטום מספיק, יש דליפת אוויר, בפרט אם PACK אחד או BLEED אחד בלבד עובדים, יש מצב שהקבינה תתחיל לטפס בהדרגה. לזה יש צ'קליסט שנקרא AUTO FAIL or Unscheduled Pressurization Change. במידה והצוות לא מצליח להשתלט, באמצעות סגירת Outflow Valve (תכלס, אם יש בריחה והבקר האוטומטי פועל, הוא אמור להיות סגור ממילא), הוא צריך לבצע הנמכת חירום ולשחרר את המסכות בקבינה בלי קשר לגובה הטיסה או גובה הקבינה.

על פי תיאור התקרית כנראה שהצוות לא "תפס" את האירוע בשלב מוקדם וזה התגלה לו רק בהופעת התרעת CABIN ALTITUDE המחייבת לפנות ישירות לבד"ח של תקלה זו ואם הקבינה לא נשלטת אז להנמכת חירום.