מטוס מדגם DHC-8, של חברת Porter הקנדית, היה בהצטרפות לטורונטו, ממזרח, כאשר התקבלה התרעת עשן בתא המטען (הכבודה) האחורי. הצוות הכריז חירום וקיבל אישור לגישה ישירה, למסלול 24L. הצוות הודיע מראש, כי הם מתכוונים לבצע פינוי חירום, דרך הדלתות הקדמיות. המטוס נחת בשלום. לאחר שהכבאים הודיעו כי לא נראה עשן, הם סיימו את בד"ח הפינוי, אבל ביצעו פינוי מהיר (להבדיל מפינוי חרום) באמצעות הדלת הקדמית שמאלית בלבד. לאחר שכל שישים הנוסעים וארבעת אנשי הצוות ירדו מהמטוס, הכבאים בדקו אותו ולא נמצאו סימנים לאש או חום. 

בקישור יש הקלטות ATC של האירוע. כדאי להאזין לניהול התקשורת (שהיה בסך הכול רגוע, ענייני ומקצועי) ולחדד מספר נושאים. הכרזת MAYDAY ברורה, שמה את כולם "על אותו הדף". היא חשובה מאד. יש טייסים בצפון אמריקה שמשתמשים בנוסחים אחרים כמו Emergency Aircraft וכיוצא באלה, העלולים ליצור בלבול ועיכוב. במקרה דנן ההכרזה הייתה ברורה, אם כי רצוי לעשותה בטון שונה ומודגש יותר משידור רגיל. הבקר שואל כמות דלק, נפשות על המטוס וחומרים מסוכנים. אלה שאלות סטנדרטיות ומתחייבות. נפשות על המטוס (SOB) זה מספר כולל, אין להפריד נוסעים וצוות. דלק, זה במונחי זמן (Endurance). בארה"ב זה בדקות (במקרה דנן הטייסת נקבה בכמות בפאונדים, לא ממש שימושי לבקר, אבל הוא לא התעקש)… לא חייבים וגם לא ניתן לדייק "על הדקה", משהו בערך מספק. חומרים מסוכנים זו אינפורמציה חשובה לשירותי הכבאות. לעיתים שואלים כמות דלק במונחי משקל, לטובת שירותי הכבאות, שידעו כמה "מטען אש" יש על המטוס. במקרה זה הבקר מציין במפורש מה הוא רוצה.

נקודה נוספת היא לדייק כמה שיותר בתיאורים. יש הבדל בין התרעת אש (או עשן) בתא המטען, לבין שמישהו מדווח שהוא רואה עשן בפועל. 

תודה לקברניט ר.ר. על המידע.