מטוס מדגם A350, של חברת Cathay Pacific, המריא מבוסטון לכיוון הונג קונג. מיד אחרי המראה הצוות חבש מסכות, הכריז חירום והודיע על עשן בתא ובקבינה. הם עצרו טיפוס בגובה 4,000 רגל וביקשו חזרה מידית לנחיתה. כאשר התארגנו לנחיתה, עדכנו את הבקר על כך שככל הנראה האש כובתה (קודם הם דיווחו על עשן, יתכן שהייתה אז וטופלה) וכי הם מבקשים לבצע המתנה, לרוקן דלק בטרם יחזרו לנחיתה. נחתו בשלום. תצלום מתוך הקבינה, שצורף למאמר מרמז על כך שזו הייתה אפופת עשן. לא ברור מתי זה צולם, ככל הנראה בתחילת האירוע.  

אש או עשן במטוס, הם מהתקלות החמורות בתעופה והיו תאונות קטלניות כתוצאה מהן. לא אחזור על כל הניתוח. מצבים בטיסה עלולים להשתנות ובהתאם, קבלת ההחלטות. תהליך קבלת ההחלטות באל-על מכונה FOR-DEC. אני רוצה להתרכז, בהקשר לתקרית זו, בשתי האותיות האחרונות. Execution. אחרי שאספנו נתונים (יש עשן/אש), חשבנו על האופציות ועל הסיכונים והסיכויים, קיבלנו החלטה. עכשיו אנחנו מבצעים אותה (E). במקרה דנן, לדוגמה, הצוות שקל והחליט לחזור לנחיתה מידית, במשקל כבד. ההחלטה כוללת כמה רבדים. האם להמשיך בטיסה או לא? לא. אם לא, לאיזה שדה לפנות? בוסטון. מה רמת הדחיפות לשים את המטוס על הקרקע? דחוף מאד. במהלך הביצוע, התנאים השתנו. הצוות קיבל מידע שהאש טופלה. זו הייתה עובדה (Fact) חדשה. היא נכנסה ל-Check &Re-Check. מכיוון שהנתונים השתנו, הסיכון הטמון בנחיתה מעל מגבלת משקל הנחיתה, קיבל משקל גבוה יותר, יחסית למה שניתן היה להרוויח מקיצור הטיסה. הצוות אולי החליט שהחירום נגמר. מניח שהם סברו שזה לא היה נכון להמשיך ליעד, אבל זה כבר לא היה מצב שחייב נחיתה מעל המשקל. ההחלטה שלהם השתנתה בהתאם. שורה תחתונה- נחתו בשלום ואיש לא נפגע.