מניח שכל אחד מאיתנו, בשלב מסוים בקריירה, נתקל בתקלת חוסר יניקה בתאי שירותים, שהטכנאים (גם ה-MEL) מבטיחים לו שתסתדר, עם העלייה בגובה והגדלת הפרש הלחצים. זה מה שנאמר לצוות מטוס B789 של חברת Tui שיצא לטיסה מגטוויק למקסיקו סיטי. לא נמסר כמה נוסעים היו במטוס. הצרה הייתה שהמערכת לא התסדרה ובכך נוצר מצב שחלק מתאי השירותים לא היו זמינים. הצוות הנחה את הנוסעים להשתמש בשאר תאי השירותים. לכל קבוצת תאי שירותים יש מיכל אגירה נפרד ומכל ה-Waste המנקז את התאים התקינים החל להתמלא. כאשר המטוס היה באזור הקריביים, הצוות החליט לנחות בברמודה, כדי לבצע Servicing לתאי השירותים ולרוקן את המיכל. המטוס נחת בשלום ואחרי 70 דקות המשיך בדרכו. 

צוות מקבל החלטות על פי המידע שיש בידו. אני מניח שהצוות יצא לטיסה, על בסיס סעיף MEL שמספרו 38-30-01-01 Vacuum Blowers. את המשאבה התקולה צריך להפסיק (M) בעזרת "משיכת" הלחיץ המתאים, המתבצעת אלקטרונית מתוך תא הטייסים (על ידי טכנאי). הצוות מונחה (O) שלא לאפשר שימוש בכיורים ובתאי השירותים, המשויכים למערכת המנוטרלת, מתחת לגובה 16,000 רגל. מעל גובה זה הפרש הלחצים אמור לייצר את אפקט השאיבה הנדרש. מה קורה אם זה לא עובד? לזה אין התייחסות ב-MEL. אין גם NNC. צריך להפעיל שיקול דעת. יש להניח שהתקלה התגלתה, בחציית גובה 16,000 רגל, עוד בשמי אנגליה. האם לחצות ככה אטלנטי זה רעיון טוב? הצוות סבר שכן, אבל נאלץ לנחות בדרך. לא נעים, לא נורא, העיקר שלצוות תהיה כל העת תוכנית מגירה, Contingency Plan, למקרה שמשהו משתבש. אגב,