מטוס מדגם B738 מטען, של חברת התעופה האלג'ירית, התחיל בריצת המראה, בשדה התעופה של אלג'יר. במהירות 110 קשר, אף המטוס התרום והזנב השתפשף במסלול. הצוות הפסיק המראה וחזר לעמדת החניה. מפרטים ראשוניים עולה כי, ככל הנראה, משטחי מטען שהיו אמורים להיות מוטענים בקדמת תא המטען, הוטענו מאחור. ככל הנראה שהמטוס היה מחוץ למעטפת משקל ואיזון, כבר אחרי ההעמסה. למזלם של אנשי הצוות האירוע "נגמר" בתאונה על הקרקע, כי באוויר זה היה עלול להסתיים אחרת.

בימים אלה אנחנו מתפעלים מטוס מטען דומה, אצלנו באל-על. מטוסים בכלל ומטוסי מטען בפרט, רגישים מאד למשקל ואיזון. בתפעול מטוסי מטען יש "שרשרת מזון". יש מי שאחראי להביא את המטען, לארוז, להעמיס על משטח או קונטיינר,  לקשור אותו כראוי ולשקול אותו במדויק. לאחר מכן יש מי שאחראים לתכנן את ההעמסה בתוך המעטפת החוקית, להעמיס את המטוס על פי תוכנית ההעמסה ולנעול אותו למקומו. לאחר מכן להנפיק טופס משקל ואיזון המשקף את העמסה בפועל. בתוך שרשרת הפעולות הזו יש מערכת של בקרות, שאמורות למנוע טעויות או לעלות עליהן, אם הן מתרחשות. לנו, כאנשי צוות אוויר, יש יכולת מוגבלת לבדוק האם המשקלים נכונים, האם התוכנית נכונה, האם המטוס הועמס על פיה והאם טופס משקל ואיזון באמת משקף את מה שיש על המטוס. אין לנו נגישות לתאי המטען התחתונים. את הסיפון הראשי אנחנו יכולים לראות, אבל כאשר הוא מועמס, אין לנו אפשרות לעבור בו. אנחנו לא אמורים לבדוק אילו משטחים הועמסו והיכן. יכולתנו לוודא נעילה של המשטחים מוגבלת. רק במקרים קיצוניים, בהם המטוס לא מלא ומשטחים מועמסים שלא במקומם הנכון, יש לנו אולי אפשרות לראות את זה. כאשר המטוס מועמס חלקית הוא גם רגיש יותר להעמסה של משטחים במקומות לא נכונים. קיצורו של עניין, אין לנו אפשרות אמיתית וכוללת לבקר את התהליך ותוצאתו, אבל ערנות מעולם לא הזיקה לאיש. לפתוח עיניים, זה מציל חיים. שלנו.