מטוס מדגם A320, של חברת Hong Kong היה בטיסה פנימית, מעל שמי סין, כאשר החל עשן להיתמר מתא אחסון בקבינה. הצוות, בסיוע נוסעים, טיפלו באש בעזרת מטפי Halon והרבה מאד מים. במקביל, הצוות ביצע סטיה לנחיתת חירום בשדה משנה בנתיב. נחתו בשלום. 

ממצאים ראשוניים העלו כי סוללת גיבוי בהספק Mah 20,000 סבלה מבריחה תרמית וניצתה.

בינואר השנה עלה באש מטוס מדגם A321 בדרום קוריאה, כתוצאה מאש שהחלה בנסיבות דומות. כל הנוסעים והצוות התפנו מהמטוס והאש התפתחה עד שהמטוס נמחה, כאשר הכבאים מבצעים עליו פעולות כיבוי מבחוץ. מה ההבדל בין המקרים? לכאורה שניהם החלו באותה הצורה? ההבדל הוא בהתנהלות הצוות והנוסעים. באירוע הראשון, עם תחילתו, כאשר נודע לקברניט שיש עשן בקבינה, הוא הנחה מיד על פינוי חירום. בכך למעשה גזר את דינו של המטוס, שכן הצוות כבר לא עסק בטיפול באש, אלא בפינוי הנוסעים. יש לשער שאם זה היא קורה באוויר, הצוות היה קודם כל מנסה לטפל באש, כמו שעשו במקרה האחרון. הסוללה היא גוף קטן ממדים. לא היא זו ששורפת את המטוס, אלא החומרים שהיא מציתה סביבה. הטיפול בסוללה עצמה הוא באמצעות בידוד וקירור. הטיפול בכל שאר החומרים הבוערים הוא באמצעות מטפים. אם מתפתח אירוע כזה על הקרקע, אפשר אפילו לקחת את הסוללה ולהשליך אותה החוצה דרך דלת או חלון מילוט. 

כך נראה המטוס שעלה באש בדרום קוריאה. הכול התחיל בסוללת גיבוי ליתיום של נוסע.