מטוס מדגם A320, של חברת Air India, היה בגישה לשדה התעופה של דלהי, כאשר התקבלה התראת אש על אחד המנועים. הצוות השלים את הנחיתה, עצר על המסלול וטיפל בתקלה. אחרי כחצי שעה המטוס נגרר מהמסלול, הנוסעים והצוות ירדו ממנו בטרמינל. חברת התעופה עדכנה כי הייתה התראת אמת וכי האש כובתה על הקרקע.

עד כאן הסיפור, הוא קצר ותמציתי. בחרתי לתאר אותו בכדי לפתח את נושא קבלת ההחלטות. כאשר מתקבלת התראת אש באחד המנועים (או תא מטען, או בית כני נסע, APU) יש לטפל בה על פי NNC. זה ברור לכולנו. עיתוי הטיפול תלוי במצב המטוס במרחב. בעקרון, לאש במנוע וגם ב-APU יש פעולות מהזיכרון, משמע שהיצרן והרגולטורים סבורים שיש צורך לבצע את הפעולות בהקדם. מה קורה כאשר ההתראה מתקבלת בפיינל? כאן העיתוי והמצב המרחבי חשובים, שכן לעיתים קרובות הקברניט יעדיף להשלים את הנחיתה ולטפל בתקלה על הקרקע ולא להפנות קשב לטיפול בתקלה תוך כדי הגישה. ככל שהמטוס יותר רחוק מהמסלול, ככל הנראה שהנטייה תהיה לטפל בתקלה עוד באוויר. שיקול דעת ובחירה בין אופציות, לטפל עכשיו או אחר כך. מה יותר חשוב כרגע.

מה קורה על הקרקע? האם לפנות מסלול ולטפל בתקלה על מסלול ההסעה? האם לעצור על המסלול? גם זו החלטה שהקברניט צריך לקבל. פינוי המסלול זה עוד זמן עם התראת אש פועלת, כאשר הנזק עלול להחמיר. מבחינת המטוס, צוותו ונוסעיו, המסלול לרוב עדיף. מבחינת השדה פינוי המסלול עדיף, אבל זה רק אחד השיקולים של הצוות ולא המרכזי שביניהם.

על פי מדיניות בואינג, עם התראת אש במנוע, אחרי עצירה יש לבצע Engine Fire on the Ground. בכל מקרה הקברניט "לוקח". בעניין זה המצב דומה למה שקורה אחרי הפסקת המראה בגין אש. הטיפול לוקח את הזמן שלו, בינתיים הקברניט מנחה את הצוות והנוסעים לשבת. עד כאן החיים די מסודרים. יש פעולות לבצע. לעיתים קרובות האתגר הניהולי והמקצועי מתחיל אחרי גמר הבד"ח.

אם התראת האש כבתה, הקברניט צריך להחליט האם הוא רוצה להסיע לעמדה או להיגרר. אם לבקש ליווי או לא. מה לומר לנוסעים ואיך לטפל בקבינה.

אם התראת האש נותרה פועלת, הקברניט צריך להחליט האם לבצע פינוי חירום או לא. אין הגדרה מחייבת. לעיתים פינוי חירום נכפה על הצוות, כי מישהו (נוסעים או צוות) יזמו אותו בקבינה.

במקרה דנן נראה כי הצוות טיפל בתקלה על הקרקע, התראת האש כבתה והקברניט החליט לכבות מנועים ולהיגרר. זה לעיתים קרובות נוגד את הנטייה שלנו כטייסים לשמור על העצמאות שלנו ולעשות מה שאפשר בכוחות עצמנו ומנועינו ובכך גם לקצר את הזמן עד העמדה. סבלנות ואורך רוח יכולים לתת תרומה חשובה לבטיחות.