מטוס מטען, מדגם B734, של חברת West Atlantic, ביצע טיסה שגרתית מסטנסטד לאדינבורו. בתחילת ההנמכה הצוות שמע והרגיש חבטה, אולם לא ידע מה מקורה. אחרי שהמטוס נעצר בעמדת החניה והחלה פריקת המטען, הצוות עודכן כי משטח מטען (ULD) שהיה אמור להיות בתחנה B, גלש לפנים, לתחנה A ונעצר במחיצה הקדמית של תא המטען forward bulkhead wall. למרבה המזל לא נגרמו נזקים של ממש והמטוס שוחרר לטיסה.

רשות החקירה הבריטית AAIB פרסמה בולטין המסכם את האירוע. מסקנתם הייתה כי המשטח נע לפנים, ככל הנראה מכיוון שהנועלים של תחנה B לא הורמו כנדרש (הערה-התחנות במטוס המטען של חברות שונות יכולות להיות מסומנות אחרת).

הערה: במקרה זה המשטח נע לפנים במהלך הנמכה רגילה לנחיתה. תנועה לפנים, במצב של בלימת חירום על המסלול, עלולה הייתה להביא לתוצאות קשות.

עוד כתבו, כי במטוסי מטען 737, ברגע שהמטען מועמס, אין אפשרות מעשית לבדוק את הנועלים, למעט במשטח הקדמי ביותר, הנראה לעין (כמובן שכל משטח בפני עצמו צריך להינעל ורק לאחר מכן יש להטעין את הבא אחריו). בעקבות האירוע, המפעיל שינה את הנהלים שלו והגדיר כי, במקרה שיש צורך להשאיר תחנה ריקה, זו תהיה B, מה שיפחית את הסיכונים מתזוזת משטחים.

לענייננו. במטוס המטען של אל-על המצב דומה. צוות הטיסה אינו יכול, באופן מעשי, לוודא שהמשטחים נעולים וזה גם לא מתפקידו. עם זאת, מוגדר בדפי ההסבר, הנמצאים ב-EFOS, כי אם המטוס אינו מועמס בכל התחנות, מומלץ לוודא שהמשטחים נעולים היטב במקומם. בעבר, כאשר הפעלנו מטוסי מטען גדולים, מדגם 742 ולאחר מכן 744, ניתן היה לעבור בסיפון הראשי ולבדוק את נעילת וקשירת המשטחים. חלק מתפקידי מהנדס הטייס (742) לפני היציאה, היה לעשות סיור ובדיקה. כקברניט ב-742, נהגתי לעיתים גם אני לעשות סיור.

לפני כ-12 שנה, אירעה תקרית, במטוס המטען של אל-על (744) בטיסה מליאז' לניו יורק, כאשר הפאלט הקדמי לא ננעל כנדרש. אחרי הנחיתה נמצא כי הוא גלש לתוך חלל החרטום. למרבה המזל לא נגרם נזק. חקירה שנערכה בעקבות האירוע, העלתה כי סוכן השינוע לא ביצע את עבודתו כראוי. על פי הכללים, היה אמור עובד אחד להעמיס ולנעול את המשטחים ואחריו עובד אחר לבצע בדיקה. הבדיקה הנוספת לא נעשתה ואותו עובד שהעמיס, חתם גם על הבדיקה הצולבת, למרות שבפועל לא ביצע אותה. כאמור, במטוסי 737 לא ניתן לבצע בדיקה אחרי גמר ההעמסה, כך שחובה לוודא נעילה, אחרי הטענת כל משטח.