מיד צצה השאלה, מדוע הצוות בחר לסטות לשדה כל כך מרוחק, והאם לא היו לו אפשרויות אחרות, קרובות יותר. כאשר איש צוות נכנס לנבצרות (Incapacitation) לדבר יש משמעויות לגבי בריאותו שלו, שלום המטוס ונוסעיו. מובן, שאם מדובר בצוות יחיד, אם איש הצוות חי ואינו מסוגל לתפקד או שנפטר, מדובר במצב חירום שבו מתבקש לנחות בשדה המתאים הקרוב (בצפון מזרח קנדה אין הרבה כאלה, אבל מעט דרומה יש). כאשר הצוות מוגבר, יש הרבה יותר אפשרויות בחירה. אם איש הצוות נפטר (מותו נקבע על ידי מי שמורשה לקבוע מוות), הדחיפות להביאו לטיפול מתבטלת ונותרת הבחירה של הצוות להיכן לטוס. במקרה דנן, הפרטים אינם לגמרי ידועים, אבל ככל הנראה הוא קיבל אירוע לבבי בתא המנוחה ומותו נקבע די מהר. לפי תרשים הנתיב, יתכן שהצוות שקל לנחות בשדה קרוב, אבל מותו ייתר את האופציה הזו. בכל מקרה בצוות היו עוד קברניט וקצין ראשון פעילים. מכאן, הבחירה לאיזה שדה לסטות עברה למבצעי החברה ואלה כנראה החליטו שניו יורק הוא היעד המועדף. פטירה של איש צוות במטוס, עלולה להיות אירוע טראומתי לכל הצוות, טייסים ואצד"א כאחד וגם לנוסעים. גם את זה כדאי לקחת בחשבון, גם בביצוע הטיסה עצמה (אין הרבה ברירה, המטוס באוויר) וגם להמשך פעילות.

RIP.