ה-NTSB פרסמו את הדוח הסופי ואת מסמכי החקירה, השבוע. הם לא הצליחו לקבוע מה הייתה הסיבה לסטייה של המטוס ימינה, אולם ציינו כי הסתמכות הצוות על בלימה אסימטרית, במקום על שימוש ברגל, הכוללת תיקון של הגה הכיוון והיגוי קרקע, תרם לתוצאה. 

במהלך החקירה התברר כי, במשך מספר קטעי טיסה קודמים היה הפרש בכוח המנוע על הרברסרים, כאשר הימני סיפק 12% יותר כוח. המשמעות הייתה מומנט סיבסוב ימינה, אולם לדעת החוקרים לא משמעותי דיו כדי לגרום למטוס לרדת מהמסלול (מה גם שזה לא קרה בטיסות קודמות). עם קיפול הרברסרים, המומנט הזה, לכאורה התבטל. הצוות הכניס רגל נגדית, פעמיים, למשך שנייה אחת בלבד כל פעם ובאופן חלקי. במקביל ולאחר מכן הסתמכו על בלימה אסימטרית.

כמה הערות. אם החוקרים לא יודעים למה, בוודאי שגם אני לא. אני רק יכול לשער, שלכוח האסימטרי של הרברסרים הייתה השפעה קצת יותר גדולה ממה שחושבים וזה מה שגרם לאף המטוס להתחיל לסבסב ימינה. במקביל להכנסת רגל שמאל לראשונה, נרשמה בלימה ידנית, אסימטרית, כאשר הופעל לחץ גבוה יותר על הדוושה השמאלית. משמע שהפעולה של הטייסים, לא רק שלא עצרה את מומנט הסיבסוב, אולי אף החמירה אותו. בלימה אוטומטית אמורה להתבצע בצורה מתואמת ומאוזנת, בין הצדדים. כאשר הטייסים מתחילים לבלום, מופר האיזון. המטוס בולם מצוין, כאשר הבלימה היא ישרה. כאשר מתבצעת בלימה חזקה, תוך כדי סטייה, יש מצב בו הגלגל יאבד אחיזה ויחליק על המסלול (זה מה שעלול להסביר את ה-Skid Marks). מכאן שאם התבצעה בלימה חזקה, על הגלגלים של כן נסע שמאל, יתכן ואלה החליקו. תיקון סטייה, במהירות גבוהה, צריך להתבצע, בראש ובראשונה בעזרת הכנסת רגל תוך בלימה סימטרית. הרגל תפעיל את הגה הכיוון וכל עוד יש יעילות אווירודינמית, הוא ייתן את שלו. לאחר מכן ובעצם בכל זמן שהרגל בפנים, היגוי הקרקע ייתן את התיקון שלו. הוא מוגבל יחסית להיגוי המתקבל עם ה-Tiller.