בממצאיהם כותבים החוקרים כי הצוות היה מודע לחזית הפעילה, כי הם ראו את העננות בעין וגם על ה-ND. לפיכך הם הנחו את הקבינה להיחגר. מכיוון שהקברניט הנחה את הדיילים לשבת, לא היה להם די זמן לוודא כי הנוסעים חגורים. 

מהתנהלות צוות הטייסים עולה כי הם עסקו יותר בהכנות לחדירת מזג אוויר פעיל, מאשר בהימנעות מכניסה אליו, שהייתה אפשרית. 

הסיבה המשוערת לתאונה, על פי החוקרים הייתה רמה לא טובה של CRM וקבלת החלטות, בכך שהקברניט החליט (הק"ר לא חלק עליו) לחדור אזור מזג אוויר קשה במקום לשמור מרווח ממנו. כתוצאה מקוצר זמן לאבטחת הקבינה, הדיילים לא וידאו שכל הנוסעים חגורים. נוסעים שלא היו חגורים, נפצעו, בנסיבות ברות מניעה, במהלך החיתחות החמור.

מה אפשר ללמוד? תמיד עדיף וכך גם מנחים נהלי החברה, לא לחדור לתוך אזור של מזג אוויר פעיל. 

בשולי הדברים. מהתפעול שלנו, בחברות הישראליות, אנחנו מכירים את המורכבות של נוסעים דתיים, שרוצים להתפלל, רוצים לדעת מתי "ערבית" או "שחרית" ומעוניינים לעמוד בקבינה. בטיסה זו היו הרבה נוסעים מוסלמים. התאונה התרחשה במהלך צום רמדאן והטיסה הייתה בשעת ערב. חלק מהנוסעים היו בלחץ לאכול, מיד אחרי השקיעה והדבר עיכב את הדיילים בהכנת הקבינה להצטרפות, למרות שהיה ידוע שצפוי מזג אוויר לא יציב.