מטוס מדגם A321, של חברת EasyJet, יצא לטיסה מבריסטול לגראן קנריה. כאשר המטוס הגיע ליעד, הוא ביצע גישה למסלול 03L, שהיה סגור ב-NOTAM, מתוך כוונה לבצע Side Step למסלול 03R (שאין לו גישות מכשירים). עקב תנאי מזג האויר, המטוס נשלח להמתנה של מספר דקות, כך שההצטרפות ארכה 18 דקות יותר מהמתוכנן ו"צרכה" את רזרבת הנתיב. בפיינל הצוות לא גילה קשר עין ונאלץ ללכת סביב. לצוות היו שני שדות משנה מתוכננים, Lanzarote ו-Fuerteventura. עקב יתרת הדלק הנמוכה הצוות פנה ל-Fuerteventura והכריז חירום דלק, מחשש לנחיתה מתחת לרזרבה הסופית. בסופו של דבר המטוס נחת כשבמכליו כ-100 ק"ג פחות מהרזרבה הסופית. 

ועדת החקירה של ספרד פרסמה לאחרונה את דוח החקירה. הסיבה המשוערות לתקרית, על פי הדוח (יש עוד מסקנה לגבי התנהלות יחידות הבקרה, פחות חשובה לנו):

• תכנון דלק לא נכון, שלא לקח בחשבון את עזרי הניווט שהיו בשימוש ביעד ואת האפשרות להתדרדרות תנאי מזג האוויר. 

כמה הערות קצרות. בתכנון דלק "סטנדרטי", במידה וצוות צרך את רזרבת הנתיב שלו, הליכה  לשדה משנה תביא אותו, בהגדרה, לנחיתה "על" רזרבת הדלק הסופית. כל סטייה קטנה תוריד אותו מתחת לה. במטוסים צרי גוף רזרבות הדלק לנתיב עשויות להיות מאד נמוכות (הכול יחסי, אני יודע). בטיסה זו הרזרבה לנתיב הייתה לפי 5%- 412 ק"ג, לפעמים זה יורד ל-3%. בהמתנה בגובה נמוך המטוס שותה את הרזרבה די מהר. אנחנו לא לבד בשמיים. אם תנאי מזג האויר מתדרדרים, הגישות עלולות להתארך, מטוסים עלולים להיכנס להמתנה, גם אנחנו. בהליכה לשדה משנה, גם לא נהיה "בנים יחידים". במידה ולפני כניסה לגישה, הצוות בספק אם יש לו די דלק להליכה לשדה משנה אחריה, הוא נכנס לדילמה. האם יש לו ודאות גבוהה שינחת ביעד, או שנכון לסטות כבר עכשיו. את כל אלה כדאי לקחת בחשבון בשיגור. במרבית המקרים אין צורך לקחת דלק נוסף, יש לנו בתכנון די רזרבות. לפעמים להכניס לקופה עוד כמה קילוגרמים, זה צעד מועיל.