טכנית מדובר בתקרית של Runway Incursion, אבל הנסיבות מעניינות. התקרית התרחשה בסינגפור. מטוס מדגם A320 נחת בסינגפור, על מסלול 20R והיה אמור לפנות את המסלול בפינוי המהיר W6, אבל התמהמה והתכוונן לפינוי המהיר W7 הסמוך. המטוס האט לקראת הפינוי. באותו זמן היה בפיינל מטוס מדגם B773, הפקח העריך שהמטוס על המסלול יפנה בזמן ונתן לו אישור נחיתה. כאשר המטוס בפיינל היה ממש לפני סף המסלול, הפקח הבין שהמטוס עוד לא לגמרי פינה את המסלול והורה לצוות ללכת סביב. אלה לא שמעו את ההוראה ונחתו. מכאן נוצר מצב המוגדר כ"חדירה למסלול" ולכן נפתחה חקירה.

המסקנות של הדוח קצת מפתיעות בכך שיש אי דיוקים וסתירות בין נתונים המופיעים בהן מול מה שמופיע במידע העובדתי. לדוגמה, במידע העובדתי נכתב שהמטוס האט לכיוון 40 קשר, בהתאם למדיניות החברה לפינוי מהיר ובמסקנות נכתב שהמדיניות הינה 10 קשר. כמוכן נכתב במסקנות שהפינוי המהיר היה T7, כאשר פינוי זה נמצא על מסלול 20C והמידע העובדתי מדבר על W7. 

המסקנות מתייחסות בעיקר לנסיבות ופחות לסיבות. החוקרים לא הצליחו להבין מדוע הצוות שקיבל הוראה ללכת סביב לא ביצע אותה, לדעתם הם היו בשלב שבו היו עמוסים ולא שמעו או לא הבינו. 

כמה לקחים לטייסים. אנחנו לא לבד. פינוי מסלול צריך לתכנן ויש לנו כלים לכך. זה לא משהו ש"קורה" זה משהו שאנחנו צריכים לגרום לו לקרות. יש לכך משמעות לגבי מטוסים אחרים. כמו שאנחנו לא רוצים להישלח סביב כי מישהו "נרדם", כך מן הראוי שלא נעשה את זה לאחרים. מצד שני, אם קורה שעשינו את המיטב ולא הצלחנו, אז לא להתנפל ולהמשיך בזריזות לפינוי הבא. בלימה עד כמעט עצירה ואז המשך לפינוי הבא זה לא לעניין.

צוות תמיד צריך להיות מוכן להליכה סביב או לקבלת הוראה כזו, בפרט כאשר הוא מבצע גישה בסמיכות למטוס אחר. אין לנו את הפריווילגיה לא לשמוע הוראה בטיחותית.