מטוס מטען מדגם B744, של חברת Kalitta, היה כ-600 מייל מערבית משאנון, בדרכו לאמסטרדם, כאשר הופיעה התרעת אש בסיפון המטען המרכזי. הצוות חבש מסיכות, הכריז חירום, הנמיך לגובה 26,000 רגל ופנה לנחיתה בשאנון. בדרך הופיעו עוד התרעות על תקלות במערכות שונות. הצוות התקרב לשדה ובמרחק כ-60 מייל ממנו הנמיכו במהירות לנחיתה. נחתו בשלום, על מסלול 24. המטוס נעצר על המסלול לבדיקה. שירותי הכיבוי לא זיהו שום דבר חריג. במהלך ריצת הנחיתה ההתראות פסקו. הצוות החליט להסיע לעמדת החניה, שם כיבה מנועים. בדיקה בתא המטען לא גילתה סימני אש או עשן. המטען כלל בעיקר פרחים (פרחים לאמסטרדם?..).

שבועיים קודם התרחשה תקרית דומה, למטוס של Cargolux. גם הוא עם מטען פרחים לאמסטרדם. גם הם סטו לנחיתה בשאנון ואחרי פינוי מסלול נעצרו וביצעו פינוי חירום באמצעות המגלשה. שני אירועים לכאורה דומים (עם התרעות שווא), עלולים להסתיים אחד בפינוי חירום ואחר לא, זה נכון למטוסי מטען אבל גם למטוסי נוסעים.

אש בסיפון מטען מרכזי, של מטוס מטען, היא אירוע בעל פוטנציאל קטלני. אין בתא זה אמצעי כיבוי. הדרך לדכא את האש היא על ידי שחרור הדיחוס בגובה רב, והקטנת ריכוז החמצן באוויר. לשם כך הצוות צריך לחבוש מסכות ולהנמיך לגובה שמאזן בין הצורך לשמור על בטיחותו של הצוות לבין דלילות החמצן לדיכוי האש ושם לשחרר את הדיחוס. לאחר מכן, כאשר מתקרבים ליעד, להנמיך במהירות אליו ולהגיע לנחיתה במהירות האפשרית. זו הנמכה מהירה, אבל לא הנמכת חירום במובן המוכר של בעיות דיחוס. גם אם הצוות יודע שיש לו מטען של פרחים והסיכוי לאש אמיתית הוא נמוך, אין לו את הזכות לעשות משהו שונה. העובדה שהתראת אש פסקה, איננה קריטריון כלשהו בבד"ח ואין בה להעיד אם יש אש או אין.