מטוס מדגם B738, של חברת Aeromexico, המריא משדה התעופה בניטו חוארז במקסיקו סיטי, לכיוון מקסיקלי. הצוות עצר טיפוס בגובה 17,500 רגל, הודיע על תקלת דיחוס והחזיר את המטוס לנחיתה. נחתו בשלום.

תחשבו על האתגרים שעומדים בפני מערכת הדיחוס, כאשר המטוס ממריא (או נוחת) בשדה גבוה. שדה התעופה של מקסיקו סיטי נמצא בגובה 7,300 רגל מעל פני הים. זה בקירוב הגובה המרבי שאליו מגיעה הקבינה של המטוס בטיסה. משמע, שבתפעול "רגיל", מערכת הדיחוס צריכה לעבור, תוך זמן קצר, ממצב של Outflow Valve פתוח לגמרי (על הקרקע) להפרש לחצים של PSI 7.45 לכל הפחות או 8.35 (כתלות בגובה השיוט המתוכנן). למעשה גובה הקבינה אמור להישאר  דומה, כך שלא תהיה השפעה משמעותית על אוזני הנוסעים. 

אם המערכת הפניאומטית לא בונה דיחוס, יש לצוות זמן מאד קצר, לפני שהקבינה עוברת גובה 10,000 רגל ומתקבלת התראת גובה קבינה. על פי נתוני Flightradar24 הצוות לא ביצע הנמכת חירום, כך שיתכן ומדובר היה בתקלה שבה ניתן היה לשלוט בגובה הקבינה והצוות בחר שלא להמשיך בטיסה. מה המשמעות של גובה 10,000 עבור אנשים שמתגוררים דרך קבע באזור שגובהו קרוב ל-8,000 רגל?..