מטוס מדגם CS-300, של חברת Air Baltic, נחת, על מסלול 18 בריגה, בתנאי מזג אוויר חורפיים, בשעת לילה מאוחרת. הרוח הייתה חזקה ומשבית, עם רכיב צולב משמעותי. הראות הייתה מוגבלת וירד שלג. המסלול היה מכוסה שלג. כל חישובי הביצועים התבססו על מזג האוויר שדווח ב-ATIS, הצוות לא קיבל (גם לא ביקש) דיווח רוח מעודכן לפני הנחיתה. במהלך הריצה אף המטוס החל לסטות ימינה, אל תוך הרוח. בקטעים מסוימים מהירות סיבוב הגלגלים ירדה מאד, מה שהעיד על בלמים "נעולים" וכן הבלימה האוטומטית הפסיקה לפעול. הקברניט ניסה להשתלט על המטוס בעזרת רגל, בלימה דיפרנציאלית ובשלב מסוים גם הוציא את המנועים מרברס ופתח כוח לא סימטרי. בסופו של דבר, לקראת סוף הריצה, המטוס סטה ימינה, החליק ונעצר כאשר גלגלי כן הנסע הקדמי על האדמה הרכה.   

ועדת החקירה פרסמה לאחרונה את ממצאיה. הגורמים התורמים היו:

• נחיתה על מסלול מזוהם, בתנאי רוח צולבת מתגברת
• שינויים מהירים במצב המסלול, עקב תנאי מזג האוויר
• החלקה לא נשלטת של המטוס, עקב תנאי המסלול
• הערכת מצב מסלול לא מדויקת של המגדל
• איחור במעבר לבלימה ידנית, על ידי הטייס

נחיתה על מסלול "מזוהם", בתנאי רוח צולבת חזקה ומשבית, תמיד מאתגרת. דיווחי רוח לא תמיד יכולים לתת את התמונה המלאה, שכן הם לעיתים קרובות מתייחסים למדידה שנעשית בסמוך לתחילת המסלול וזה לא תמיד מייצג מה שקורה בהמשך. דיווחי מצב מסלול הם בעייתיים, כי יש קושי למדוד אותם והם עלולים להשתנות בתוך זמן קצר. חלק גדול מהתאונות האוויריות יכולות היו להימנע אם היו מתקבלות החלטות טובות יותר. קבלת החלטות מתבססת על נתונים. לעיתים הנתונים קיימים ואינם מגיעים לידיעת הצוות, לעיתים הם לא קיימים ולעיתים לא אמינים. כאשר יורד שלג, או גשם חזק, מצב המסלול לא ישתפר, הוא רק יורע. כדאי לקחת מקדם בטחון ותמיד ללכת לכיוון הבטוח. בכל מקרה, הצוות צריך לשאוב את מירב הנתונים בכדי לקבל החלטה, האם לנחות או

לא. ברירת המחדל איננה בהכרח לנחות, למרות הנטייה (או ההטיה) לכיוון הזה.