רוחב המסלול באסטנה 45 מטר ואורכו 3,500 מטר. אני יכול להניח שתכנון עצירה נכון היה מביא את המטוס למהירות שבה ניתן היה לפנות מסלול בקושרת אחת לפני אחרונה. מכיוון שהמטוס היה ב-Diversion, יש מצב שהצוות לא היה מודע לסגירת הקושרת האחרונה. אולי לא הספיקו לעבור על ה-NOTAM’s של השדה ויתכן שגם המגדל לא חשב שיש צורך לעדכן אותם. 

לפי ה-FCOM של מטוס 777-200, הרוחב המינימלי של השטח הסלול, לביצוע פניית  180 רגילה, הינו 47.5 מטר. ב-FCTM פרק Ground Operations, יש הנחיות מה לעשות, אם רוחב השטח הסלול הוא 45 מטר או פחות. זה נקרא Pivot Turn (פניה על ציר). באופן כללי, עדיף להזמין גורר. במידה ואין גורר זמין, אפשר לבצע Pivot Turn, בתנאים מסוימים, המפורטים שם, ביניהם שהמטוס מתחת למגבלת משקל נחיתה. הטכניקה (כדאי לקרוא את ההנחיות במקור) הינה להביא את כן הנסע החיצוני צמוד, ככל האפשר, לשול המסלול. לעצור. אחרי שהמטוס עומד, להסיט את היגוי הקרקע לזווית המרבית לכיוון מרכז המסלול, לפתוח מנוע בצד החיצוני, לשחרר את הבלמים מכן הנסע החיצוני ולהמשיך לבלום על כן הנסע הפנימי, עד שמוודאים שכן הנסע הקדמי עבר את שיא הפניה. כאשר הטכניקה הזו מבוצעת כלשונה, ניתן לבצע את הפניה על 38.4 מטר רוחב מסלול בלבד. 

הנקודה המצערת היא שהמטוס ביצע נחיתת חירום כדי להביא נוסע חולה לטיפול רפואי, אבל לבסוף נתקע על המסלול, עם הנוסע..