הונג קונג. פעם היינו טסים לשם. כיום יש שם שלושה מסלולים. שני מטוסים רחבי גוף המריאו מזרחה, האחד על מסלול 07C  והשני על 07R. נתיבי העזיבה היו דומים. במהלך העזיבה המטוסים הגיעו למרחק של 800 מטר אופקי, כאשר היו באותו גובה. המטוס שהמריא על המסלול הדרומי, קיבל TCAS RA להנמיך. 

המגדל טען שאחד המטוסים קיבל מרשה לגובה 3,000 רגל בלבד והשני לגובה 5,000 רגל, אולם עקב שיעורי הטיפוס, שהיו שונים ממה שהפקח שער, נוצרה הקרבה. 

נהלי העזיבה בהונג קונג הם בעלי גובה טיפוס ראשוני 5,000 רגל. אם המגדל הנחה מטוס לעצור בגובה 3,000 רגל, זה סימן שמישהו עשה טעות תכנון קודמת. נוהל העזיבה על מסלולי 07 "משחיל" את המטוסים בין ההר עם ה"בודהה" Lantau מדרום (ראו בתצלום למטה) לבין היבשת שמצפון ונדרשת פניה הדוקה (מוגבלת מהירות), בנקודה מוגדרת, צפון מזרחית מההר, לכיוון דרום, בין ההר לבין האי, אל הים הפתוח. נתיבי העזיבה דומים. לתת לשני מטוסים להמריא באותו זמן, על מסלולים מקבילים, לאותו כיוון, כאשר המרשה שלהם לאותו גובה והנתיב מכנס אותם לאותה נקודה, זו טעות קשה. אין שם גם הרבה לאן לברוח. לקבל RA להנמיך, בעזיבה כזו, ממש לא נעים. אמנם מתחת 1,000 רגל אלקטרוני, מערכת TCAS עוברת ל-TA ONLY ואינה נותנת הוראות טיפוס או הנמכה, אבל, היא לא לוקחת בחשבון את המכשולים שנמצאים בבסיס הנתונים של EGPWS ועלולים להיות על נתיב הטיסה. משמע שבמצב הנתון, אם המטוס בגובה 1,500 רגל מעל הים, בטיפוס לכיוון מזרח ואמור לעבור מעל מכשול, הוא עלול לקבל RA להנמיך, בלי לקחת בחשבון את המכשול שמלפנים.