שדות תעופה קטנים צפויים להיעלם בגלל חוסר טייסים בארה"ב
מבלי לשים לב, מחיר כרטיס טיסה מניו-יורק לעיר בילינגס, מונטנה (מרחק של קצת יותר מ-2,000 מייל) יקר הרבה יותר מכרטיס ללוס-אנג'לס (מרחק של קרוב ל-2,800 מייל). הפער הזה הולך ומתרחב בגלל חוסר בטייסים. הסיבה? היצע וביקוש.
חיל האוויר האמריקאי חש כבר מזמן בחוסר כרוני בטייסים. חברות התעופה, בעיקר הפנים-ארציות (Regionals), מתחילות אף הן להילחץ. לדוגמה, חברת Horizon Air ביטלה מאות טיסות. חברת Seaport וחברת Republic הכריזו על פשיטת רגל (Chapter 11) בשנה זו, כשאחת הסיבות הוא חוסר בטייסים. המצב הולך ומחמיר.
להיצע ולביקוש של אספקת טייסים לשוק העבודה יש כמה גורמים, ששלושה מהם תלויים בתקנות הטייס:
- הראשון הוא שבשנת 2009 העלתה ה-FAA את גיל הפרישה לטייסים מ-60 ל-65. עתה מגיע גל גדול של פרישת טייסים בגלל גיל. מומחים צופים פרישה של 18,000 טייסים בשלוש השנים הקרובות בחברות התעופה הגדולות.
- השני הוא שבעקבות תאונה (ליד באפלו, ניו-יורק ב-2009), קבעו הקונגרס וה-FAA שכדי לקבל רשיון ATP, נחוצות 1500 שעות טיסה במקום 250 שעות.
- השלישי הוא שה-FAA פרסם תקנות מנוחת-צוות חדשות, המחייבות את חברות התעופה לשכור יותר טייסים לביצוע אותן שעות הטיסה כמקודם.
במקביל, התרחבה הדרישה של הציבור לטיסות. על פי חברת "בואינג" העלייה העולמית היתה בקצב של 6.2% לשנה בחמש השנים האחרונות והיא אמורה לגדול ב- 4.7% לשנה במהלך 20 השנה הבאות. כדי לספק את הדרישה קונות חברות התעופה עוד מטוסים, מרחיבות את רשת הקווים שלהן ושוכרות עוד עובדים, כולל טייסים. זוהי מגמה כלל-עולמית.להערכת "בואינג", ידרשו לאיזור מזרח אסיה 253,000 טייסים חדשים במהלך 20 השנה הקרובות. בצפון אמריקה עומד המספר על 117,000.
לרוע המזל, מספר הטייסים המעוניינים בקריירה של טיס מסחרי נמצא במגמת ירידה. השגת רשיון ATP היא עסק יקר והמשכורות למתחילים הן נמוכות. מומחי תעופה מעיכים כי מחיר השגת רשיון ATP הוא כ- 150,000 דולר. אם הטייס מקבל עבודה, הוא יכול לצפות למשכורת שנתית של כ-30,000 דולר, בשנים הראשונות לעבודתו בקויים הפנים-ארציים. הצירוף של משכורת נמוכה, סביבת עבודה לוחצת, זמן שהייה ארוך מחוץ לבית ועומס החובות גורם לפנייה למקצועות יותר אטרקטיביים.
באופן מסורתי, הטייסים הבכירים בחברות הטסות בקווים הפנים-ארציים, עוברים לחברות הגדולות אחרי כ-10 שנים, למשכורת גבוהה יותר ותנאים משופרים. הצירוף של העזיבות האלה, ביחד עם חוסר הרצון לקריירה תעופתית גורם לחסר קיצוני. רק 50% מכמות הטייסים הנחוצה הצטרפו לחברות פנים-ארציות בשנה שעברה. התופעה חמורה יותר ופוגעת בנוסעים בשדות הקטנים: החברות הפנים-ארציות משרתות 95% מכלל שדות התעופה בארה"ב ושירותיהן היחודיים משרתים 65% מהשדות שבהם יש טיסות סדירות (Scheduled). בסך הכל הטיסות שלהן מהוות 50% מהתנועה האווירית. כל ירידה במספר זה פוגעת בנוסעים – אך עוד יותר בשדות התעופה הקטנים, שאין אופציות אחרות להגעה אליהם. לדוגמה, לאחרונה סגרה חברת "יונייטד" את היעד שלה (Hub) בשדה קליבלנד מחוסר טייסים.
חברות מסחריות (וגם חיל האוויר) מנסים דרכים חדשות להתגבר על מצוקת החוסר בטייסים, כמו הלוואות נוחות יותר למימון ההכשרה הראשונית, הפניית קרנות פדרליות לחינוך תעופתי ובדיקה מחודשת של מגבלת ה-1,500 שעות טיסה. החשוב מכל הוא הצורך לשכנע אנשים צעירים לאמץ קריירה טיסתית.
תהליכים אלה דורשים זמן ובעיקר מעורבות – כולל של האזרחים הנפגעים מחוסר הנגישות שלהם לשדה תעופה פעיל, מיעוט הטיסות ולבסוף – מחירי כרטיסים גבוהים יותר.
מקור: http://fortune.com/2017/10/16/pilot-shortage-airports-tickets-flights/
עיבוד ותרגום: אילן הייט