מטוס מדגם B752, של חברת  Icelandair, יצא לטיסה מסיאטל לקפלוויק (BIKF). הייתה זו תקופת חורף וכידוע מזג האוויר באיסלנד, בתקופה הזו של השנה, מתאפיין ברוחות חזקות, שלג, קרח, מסלולים חלקים. המטוס היה אמור להגיע ליעד בסביבות השעה 6 בבוקר. שדה המשנה שנבחר לטיסה היה רייקיאוויק (BIRK), הממוקם במרחק של כ-25 מייל מזרחה מהיעד. בשדה היעד שני מסלולים בכיוונים 01/19 ו-10/28. בשדה המשנה גם כן שני מסלולים, אבל קצרים בהרבה. מסלול 01/19 באורך 1,567 מטר בלבד ו-13/31 רק 1,230, לא ממש רלוונטי למטוס מסוג זה. כדי להכשיר מסלולים לשימוש, בתנאי התקרחות, יש לבצע תהליך ניקוי והגנה, אחרת מקדם הבלימה שלהם פשוט נמוך מדי וגם לא מדווח. הכשרת מסלול לשימוש לוקחת זמן.

כאשר המטוס הגיע לאזור היעד, מסלול 10/28 היה סגור וטרם עבר הכשרה לשימוש. מסלול 01/19 היה פתוח, אלא שבאופן מפתיע, מטוס שנחת שם "גמר" מסלול ונתקע בסופו. המטוס אמנם לא ניזוק אבל באותה עת נעשו פעולות לפינויו מהמסלול. המטוס שלנו נכנס לריתוק. הנתונים שהיו בידו היו שהמסלול הזה סגור, לפרק זמן מסוים, שהיה יכול לאפשר למטוס לנחות, אבל בסיכוי טוב מתחת לרזרבה הסופית. המסלול השני סגור ופתיחתו, אם בכלל, עלולה לקחת יותר זמן מפתיחת המסלול החסום. תשאלו מה עם שדה המשנה? תודה ששאלתם. הוא היה סגור בכלל, והיה אמור להיפתח לפעילות רק בשעה 7. פתיחתו גם כן הייתה מחייבת ניקוי והכשרה של המסלול, שגם ככה מקדמי הבלימה בו היו לא מהגבוהים ביותר. עקב קצר בתקשורת בין יחידת הבקרה האזורית ושדות התעופה, לא היה ידוע להם שבפועל השדה נפתח, באותו היום, חצי שעה מוקדם מהרגיל. כמוכן קטגוריית ה-RFFS הייתה נמוכה והיה צורך בזמן התראה כדי לתגבר אותו, לרמה הנדרשת לנחיתת מטוס מסוג זה. לצוות המטוס הנדון נוצרה דילמה. האם להמתין לפתיחת המסלול החסום? האם לסטות לשדה המשנה ולהמתין שיפתח, עם מקדם בלימה מוגבל ומסלול קצר? בסופו של דבר הצוות ביקש לנחות על מסלול 01, למרות שהמסלול היה מוגדר כסגור, עקב המטוס שנתקע בסופו. שדה התעופה סירב לאפשר לו זאת, אלא אם יכריז חירום… הצוות נעתר, הכריז חירום ונחת, על המסלול הסגור. בפועל הוא פינה את המסלול רחוק מאד מהנקודה בה היה תקוע המטוס. בסופו של דבר המטוס נחת מעל הרזרבה הסופית.

שימת לב לפרטים. לפעמים אנחנו כל כך בשגרה, שפרט קטן אבל חשוב, עלול לחמוק מעינינו. צוות לא יכול להותיר את עצמו ללא אופציות טובות. הצוות הזה שוגר לשדה הבית, שהיה מוכר להם היטב. יש בו אמנם שני מסלולים, אבל בשעות מסוימות רק אחד מהם פעיל והשני אינו פתוח עקב קרח (לוקח זמן להכשיר). כמוכן המסלולים חוצים זה את זה, אף כי בערך ברבע מאורכם. שדה המשנה שנכלל בתוכנית בטיסה, היה בכלל סגור מנהלתית בשעה שהיה אמור לשרת אותם והצוות לא הצטייד בדלק נוסף כדי להמתין לפתיחתו. בכך הם נקלעו לדילמה בין אפשרויות לא מיטביות. להמתין עד לפתיחת מסלול חסום (מותר לעשות במצב כזה Divert to destination?), לסטות לשדה משנה ולהמתין שיפתח או לנחות על מסלול לכאורה חסום. כל זה על אי בודד, באטלנטי, בו אין יותר מדי אופציות נוספות. במקרה כזה, עוד קצת דלק היה "מסדר" את התמונה.

דוח החקירה שהתפרסם, עוסק רבות בשירותי הכיבוי וההצלה הזמינים בשדות, בתקשורת בין יחידת הבקרה האזורית והשדות והמידע הלא שלם שעבר ביניהן. אותנו זה פחות מעניין, אותנו יותר מעניין המידע שמגיע אלינו ומה אנחנו יכולים לעשות אתו. הפקח ביעד סירב לאפשר למטוס לנחות על המסלול הסגור, אלא אם זה יכריז חירום. האם הכרזת חירום שינתה משהו על המסלול? ממש לא. עדיין היה שם מטוס תקוע… למרבה המזל המטוס היה תקוע בסוף המסלול ולא באמצע, שאז הסיפור היה אחר.