חברת “אירבוס” מסיימת את תכנית ה- A380 בשנת 2021

מאמר מאת Jens Flottau, פורסם בגרסה האלקטרונית של Aviation Week  בפברואר 2019

חברת “אירבוס” הודיעה ב-14 בפברואר בטולוז כי היא מפסיקה את תוכנית ה-A380.

חברת Emirates הודיעה כי היא תקבל רק עוד 14 מטוסי A380 מתוך ה-53 המוזמנים על ידה ובמקום שאר ההזמנה היא תרכוש מטוסי A330-900 ו- A350-900. כתוצאה מכך הודיע מנכ”ל “אירבוס” כי אין יותר הזמנות לדגם זה ואין טעם להחזיק את פס הייצור מעבר לשנת 2021. הדבר גם יפגע בתוצאות העסקיות השנתיות של החברה.

המנכ”ל תום אנדרס (Tom Enders) אמר כי “ה-380 הוא לא רק הישג טכנולוגי ותעשייתי, אלא גם אהוב על הנוסעים ולכן ההחלטה כואבת. יש לזכור כי המטוס ימשיך לטוס בנתיבי האוויר עוד שנים רבות ו”אירבוס” תמשיך לתמוך במפעיליו”. חברת Emirates מתכננת להפעיל את המטוס מעבר לשנת 2030. (החברה גם הזמינה 40 מטוסי 787, כך שעתיד הרכישה אינו ברור).

לאחר שנים של משבר, ההחלטה על הפסקת הייצור של המטוס האזרחי הגדול ביותר אינה מפתיעה, אך היא מדגישה איך תחזיתה של “אירבוס” לפרוייקט של מיליארדים שהתחיל בשנת 2000 הייתה מוטעית. במקום 1500 מטוסים נקנו רק 234, פחות מחמישית. האחרונה לביטול רכישת ה- A380 היתה QANTAS האוסטרלית שביטלה הזמנה של שמונה מטוסים מתוך ה-20 שרכשה.

ה-A380 התחיל את שירותו ב-2007 בחברת Singapore Airlines, אך זו כבר הוציאה מהשירות שני מטוסים. חברת Air France מתכננת להוציא מהשירות שלושה מתוך העשרה שברשותה. חברת Qatar Airways מתכננת לקרקע את הדגם לאחר עשר שנות שירות. חברת Emirates שהזמינה במקור 162 מטוסים מפעילה היום 109 מטוסי A380. כך גם בוטלו הזמנות של חברות שפשטו את הרגל כמו Transaero הרוסית.

לפני כ-20 שנה היו החברות האירופיות שהרכיבו את תאגיד “אירבוס” מוכנות להוסיף את החוליה החסרה במוצר שלהן: מטוס שיתחרה ב-747 של בואינג ויביא רווחים כמו המתחרה. התוכנית יצאה לדרך עם הזמנה של 50 מטוסים על ידי חברות כמו Virgin Atlantic, Qantas, Air France, ILFC, Singapore Airlines Emirates ואחר כך גם Lufthansa, FedEx (freighter) Qatar Airways. הכנסת המטוס לשירות התעכבה שנתיים, מ-2005 ל-2007, בגלל מערכות חיווט לא תואמות בין יצרני המשנה. הדחיה, הבעיות הטכניות ואבדן הכנסות גרמו להפסדים של מיליארדים. הופעתם של מטוסים כמו ה-777, ה-787 וה- A350 הקטינה את ההצדקה הכלכלית להפעלת מטוס גדול ויקר שלא כל המושבים בו מאוישים. המטוסים הקטנים יותר הם גם זולים יותר לרכישה וזולים בהפעלה. הם יכלו לפעול גם בנתיבים משניים שלא מתאימים ל-A380 או ל-747.

מחיר הפיתוח של המטוס לא פורסם, אך מוערך בכ- 25 מיליארד אירו (€)

(הערה: כתגובה למאמר הזה שלח אחד מהקוראים את הערותיו: “מערכת הפיקוד הכלכלי האירופי נכנעת סוף סוף לדרישותיהן של חברות התעופה ויצרני המטוסים מבצעים בהתאם את הנדרש על ידי לקוחתיהן. ה- A380, היה יישום טכני שלא כיוון לטעם הקהל וגם לא לחברות התעופה. חברת “בואינג” החליטה, כבר לפני יותר מ-20 שנה כי אין – ולא יהיה – שוק ל”סופר ג’מבו” שיוכל להתקיים עם שני יצרנים. גם טכניקת ה- hub-and-spoke  (איסוף הנוסעים משדות משניים לשדה מרכזי והטסתם משם ליעד מרכזי אחר שממנו יפוזרו שוב) לא התקבלה ברצון על ידי הציבור. חברת “אירבוס” לא הקשיבה. כבר ב-1997 התקיים בוושינגטון דיון בין נציגים טכניים של “בואינג” ו”אירבוס” על השקעה ב”סופר ג’מבו” ונציגי “בואינג” אמרו כי אינם מעוניינים והעסק אינו כדאי… חבל ש”אירבוס” לא הקשיבה אז.)

תרגום ועיבוד – אילן הייט