מטוס מדגם 738B, של חברת Garuda ביצע גישת ILS למסלול ,10 בשדה התעופה של Banjarmasin, אינדונזיה. הק"ר היה PF. הרוח הייתה כ 40- מעלות מהצד, 9-15 קשר. לקראת שבירת הגלישה, הקברניט הבחין (שמע) שקצב ירידת מד הגובה האלקטרוני גבוה מהרגיל. הוא התערב בהגאים ומשך, ביחד עם הק"ר. המטוס נגע במסלול כבד וניתר, עם מצב אף גבוה, שהצוות מתאר אותו ככזה שהם לא ראו את המסלול מלפנים. הקברניט הכריז על הליכה סביב והקצין הראשון יחד עם הקברניט, פתחו מנועים. בתהליך, המטוס נגע שוב. בנגיעה שנייה, המטוס נגע עם זנבו במסלול. לאחר מכן טיפס. הפגיעה במסלול נצפתה גם מהמגדל. המטוס נכנס לריתוק, בזמן שהמסלול נבדק. לאחר שהמסלול "נוקה", המטוס נחת בשלום. אחרי נחיתה התברר כי נגרם נזק כבד למכלול הירכתיים של המטוס. מגלש הזנב ניזוק, ירכתי המטוס השתפשפו. התברר כי מבנה המטוס ניזוק קשה.

ככל הנראה שהגישה הייתה מיוצבת, עד לשלביה האחרונים. בסופה, שיעור השקיעה היה גבוה, מה שגרם לקברניט להתערב. משיכה בסטיק, של שני טייסים ביחד, היא פעולה לא מבוקרת. אם המטוס נוגע, תוך כדי הרמת אף, המטוס ינתר. אופן הטיפול ב -Landing Bounced מפורט ב-FCTM. לא אחזור על כל הסיפור. הצוות צריך לשלוט במצב האף. אם ניתן לשלוט ולגרום למטוס לגעת, בצורה נשלטת, טוב. אם לא, פתיחת מנועים תכליתית להליכה סביב. יש לשים לב שאם מצב האף גבוה, הגרר גבוה. פתיחת מנוע זריזה מביאה מומנט הרמת אף. התוצאה עלולה להיות פגיעת זנב המטוס במסלול. צריך לשלוט בזווית העלרוד. על זה אנחנו מתאמנים בסימולטור UPRT. זה חשוב.